חלוקת רכוש

העיקרון שנקבע בפסיקת בית המשפט הוא שכל רכוש מכל סוג אשר נצבר במהלך חיי הנישואין שייך לשני הצדדים בלא חשיבות על שם מי הוא רשום.

דירת המגורים של בני זוג היא בדרך כלל הנכס העיקרי של התא המשפחתי. כאשר אין הסכם מגיש צד מעוניין תביעה לפירוק שיתוף, כלומר תביעה למכירת הנכס וחלוקת התמורה בין בני הזוג. כל אדם שהינו בעלים של מקרקעין בשותפות עם אחר, יכול ורשאי בכל עת, לפנות לבית המשפטולדרוש את מכירתו של הנכס. הסייג לכך, הוא החובה להבטיח את מדור הילדים.

לבית המשפט סמכות לקבוע כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך מספר שנים בהתקיים תנאים מסוימים אולם בית משפט אינו יכול למנוע מימוש הרכוש. בית המשפט יורה על איזון כלל הרכוש, ויתחשב ברכוש המשותף האחר.

ניקח דוגמא פשוטה: לבני זוג דירת מגורים ששווה 150,000$. הגבר מעוניין לבצע גירושין והגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה. הוא עומד בפני פרישה ויקבל פיצויי פרישה, בסכום של 600,000 ₪. יציעו לבני הזוג לאזן את הרכוש המשותף, כך שהאישה תישאר עם כל הדירה ואילו הבעל יישאר עם כל הזכויות שלו – וכך ייעשה איזון כולל בלא צורך במכירת הדירה.